<h1>שאילתות פרשת אמור שאילתא ק"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואסיר לכהן למיעל לבית הקברות מ"ט קבר גופיה מטמא כמת דכתיב או בעצם אדם או בקבר ואפי' בית הפרס נמי מאי היא [מ"ק ה': תמורה י"ג. (אהלות פי"ז מ"א)] שדה שנחרש בה קבר ועד כמה מאה אמה לכל רוח ורוח דקבר משו' דבית הפרס האיך דנחרש טומאה דרבנן דילמא איכא עצם כשעורה אי נמי דילמא פתיך ביה עפרא דבית הקברו'. ברם צריך לומר אילו כהן דקא אזיל למינסב איתתא או למיגמר אורייתא ואיכא בית הפרס באורחא וליכא אורחא אחרינא מהו למיזל בההוא אורחא דהוה ביה קבר והשתא איחרש ליה לא קא מבעיא לן דבמילתיה קאי ואסיר כי קא מיבעיא לן למיזל בהאיך דאסרו רבנן משום חרישה דחרישה דרבנן היא לשאר מצוות לא תיבעי לך [עי' תוס' ע"ז י"ג. ותוס' בכורות כ"ט.] דכיון דלא סגיא דלא אזיל וודאי שרי דתניא [ברכות י"ט:] ר' אלעזר בר' צדוק אומר מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה אדם יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים אמר רבא אהל כלי שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה אין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וגזרו על שיש בו משום שאין בו ורוב ארונות יש בהן חלל טפח ומשום כבוד מלכים שרו רבנן ותניא אחריתי [שם] קברו את המת וחזרו ולפניהם שני דרכים אחת טהורה ואחת טמאה בא בטהורה באין עמו בטהורה בטמאה באין עמו בטמאה מפני כבודו ותירגמא רבי אבא בבית הפרס דרבנן למימרא דכל למיזל לבית הפרס לדבר מצוה שפיר דמי אלא כי קא מיבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה ואי איפשר למיזל בדוכתא אחריתי למיגמר מי שרי אי לא ת"ש [עירובין מ"ז. מ"ק י"א. ע"ז י"ג.] דתנו רבנן הולכין ליריד של עו"ג ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל מידם ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בית הקברות סלקא דעתך אלא בית הפרס דרבנן ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאינו מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה א"ר יוסי מעשה ביוסא הכהן שהלך אצל רבו לציידן ללמוד תורה וא"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי אלא הא דאמר מר [פסחים צ"ב.] בית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהן במקום כרת הא אמרת הכא לכל מצוה שרי למיזל אמור רבנן טומאה הוא דגזרו ביה לכל מצוה שרי למיזל לאפוקי מקום כרת דטהור משוינן ליה לעשות הפסח.
